איך נראה מוח של ילד עם ADHD? ***האמת שלא מספרים להורים
הפעם, אני אתחיל את הכתבה הזו ישר ולעניין.
תהיו חזקים 😉
תהיו חזקים 😉
יש משפט שהורים אומרים לי בלי להתבייש:
“הודיה, אני לא מבין את הילד שלי. פשוט לא מבין, לא יודע לפצח את התופעה הזאת”
והיי! זה לא בגלל שהם הורים לא טובים.
זה בגלל שאף אחד לא לימד אותם לראות מה קורה בתוך הילד.
כולם עסוקים בהתנהגות: קם, צועק, מתפזר, מתפרץ, שוכח, מתבלגן.
אבל מאחורי ההתנהגות הזאת מסתתר משהו הרבה יותר גדול, הרבה יותר עמוק.
מוח שעובד אחרת.
ואני אומרת את זה לא רק כמנהלת מרכז שעובדת שנים עם ילדים
אלא גם כאישה שחיה בבית עם ADHD.
זיו, בעלי, הוא האדם שממנו למדתי על היקום הזה מבפנים.
לא מספרים על זה בסדנאות. ולא בשיעורים.
זה ידע שחיים אותו.
איך אומרים בעדינות? "לומדים אותו על בשרנו"
והיום, אני רוצה שתכנסו איתי פנימה. ממש פנימה.
למקום שאף אחד לא הראה לכם.
לפני שנצלול, תזכרו דבר אחד חשוב:
ילד עם ADHD לא עושה דווקא.
הוא לא “בא לערער”.
הוא לא "ילד לא מחונך".
הוא נלחם.
נלחם להתרכז.
נלחם לסנן רעשים.
נלחם לעמוד בקצב.
נלחם להסביר לכם מה קורה לו ולרוב? הוא לא מצליח.
והכי כואב?
שהוא מרגיש לא מובן. אפילו בבית 🙁
פה אני נכנסת.
פה המרכז שלי נכנס.
פה אתם נכנסים.
סיפור טרי אצלי במרכז-
ילד בן 7 נכנס למפגש.
מתפרץ. דלת נטרקת. תיק נזרק.
הורה מאחוריו מתכווץ מרוב בושה…
אבל אני כבר יודעת:
זו לא “חוצפה”.
זה עומס.
התקרבתי אליו ושאלתי:
“מה קורה לך עכשיו?”
והוא ענה לי בשקט, בכנות של ילד אמיתי:
“לא יודע הכול זז לי… הראש שלי עוד רגע מתפוצץ".
אם הייתי יכולה לצלם להורים את הרגע הזה ולהראות להם מה הילדים מרגישים
הייתי עושה את זה.
כי שם נפתחת הדלת.
שם מתחיל החיבור.
מאותו רגע המפגש השתנה.
לא צעקות.
לא “תירגע”.
לא “תפסיק”.
רק הבנה.
וברגע שיש הבנה? הילד נרגע. ואפשר להתחיל.
לא, לא את השיעור.
את בניית האמון.
לא, לא את השיעור.
את בניית האמון.
אז איך נראה בעצם המוח הזה מבפנים?
1. מחשבות בלי הפסקה.
כאילו מישהו לחץ פליי על 200% מהירות.
כאילו מישהו לחץ פליי על 200% מהירות.
לא פיזור.
לא חוסר ריכוז.
זה שיטפון.
המוח קופץ מרעיון לרעיון כמו כדור פינגפונג.
שלא תבינו, הוא כמוכם רוצה לעצור א ב ל הוא לא יכול.
וזה מתיש.
גם אותו.
גם אתכם.
2. סינון? חחח אין דבר כזה
מה שאנחנו לא שומעים בכלל,
הוא שומע כאילו רעידת אדמה.
כסא שזז, מישהו שמתעטש, ילדה שמקלפת מדבקה,
הכול נכנס, חזק וברור וחד עד כאב.
נסו להתרכז ככה.
בלתי אפשרי XXX
3. רגש מניע הכול! משימות לא ולא
ילד עם ADHD יכול לשבת שעה במשחק אחד
ולשבור את השולחן אחרי 30 שניות בדף עבודה.
לא זה לא עצלנות.
זה מוח שלא נדלק כשאין לו משמעות.
אתם יודעים מה זה?
שיעורי בית למוח בלי מצת.
סיגריה אפשר להדליק בלי אש? ____ אז ככה.
4. זמן. מה זה זמנים?
“עוד 5 דקות”?
לא קולטים.
“תעוף להתארגן מהר”?
הופך ללחץ.
“למה אתה מתעכב?”
הוא לא יודע. הוא באמת לא יודע.
ואין שום אסטרטגיה לאיך היום נראה.
חיים כאן ועכשיו.
5. לארגן משימה זה כמו לטפס על הר בגשם
אנחנו רואים “התחל”.
המוח שלו רואה עומס.
לכן הוא קופא.
לכן הוא מתפרק.
לכן הוא מתחמק.
אז טוב… הבנו איך נראה המוח. מה עכשיו? צודקים!
לא הבאתי אתכם כדי לשקף את הילד שלכם,
אותו אתם מכירים טוב מאוד!
הורים יקרים,
בשלב הזה הרבה מכם מרגישים:
“אוקיי הודיה… אז הילד שלי רגיש, מוצף… מה אני אמור לעשות עם זה ביום־יום?”
תכלס, פה מגיע החלק הכי חשוב.
החלק שאולי אף אחד לא אמר לכם עד היום:
**אפשר לעזור לילדים עם ADHD ובגדול.
רק לא בדרך שרוב האנשים חושבים**
זה לא “תתקשר יותר”.
זה לא “תשב איתו חזק”.
זה לא “תפסיקו לפנק אותו”.
להיפך.
תקשיבו משהו, אני שנים בשטח, ויש לי פתרונות שבאמת עובדים:
1. להבין לפני שמתקנים
הילד צריך שיראו אותו.
שיבינו אותו.
שידברו אליו בצורה שלא מציפה אותו.
כשהורה אומר לילד “מה קורה לך?” במקום “תפסיק כבר”
הוא לא נותן לו הנחה.
הוא נותן לו אוויר.
2. לפרק משימות לצעדים קטנים
ילד עם ADHD לא צריך שיגידו לו “תתארגן”.
הוא צריך:
– תלבש חולצה
– עכשיו מכנס
– עכשיו גרב ימין
– גרב שמאל
זה נשמע פשוט. נכון?
אבל זה משנה את כל המשחק.
3. להשתמש בגוף
המוח שלהם לא “שקט”.
הוא חייב תנועה, חוויה, מגע.
אם תשאלו את יובל, הכלבנית שלנו
למה כלבים טיפוליים עובדים אצלנו מדהים?
למה כלבים טיפוליים עובדים אצלנו מדהים?
היא תענה לכם: כי זה מפעיל את הילד מהכיוון שהוא מצליח בו באמת:
רגש, מגע, קשר.
4. להפוך הצלחות להרגלים
ברגע שילד חווה הצלחה קטנה צריך לתפוס אותה.
להגיד בקול:
“ראית איך הצלחת?
בוא נעשה את זה שוב.”
כך נוצרת התקדמות אמיתית, ולא רק הרגשה רגעית.
5. לא להתמודד לבד
וזה אולי הדבר הכי חשוב שאני יכולה להגיד בפוסט הזה:
כאשר ההורה מבין, הילד פורח.
אבל אין סיבה לעבור את זה לבד.
כאן המרכז שלנו נכנס.
נותן מקום בטוח, מותאם, מקצועי, ואנשים שמבינים את המוח של הילד.
נותן מקום בטוח, מותאם, מקצועי, ואנשים שמבינים את המוח של הילד.
איך אנחנו עושים את זה במרכז שלנו?
אני לא עובדת “על” הילד.
אני עובדת איתו.
עם המוח שלו.
עם הקצב שלו.
עם המקומות שבהם הוא מצליח באמת לפרוח.
אנחנו עובדים דרך:
כלבנות טיפוליתהכלבנות לא שופטת, לא דורשת. נותנת רוגע, מפחיתה עומס, פותחת תנועה ואת הלב ביחד.
משחקים ופעילויות חכמותמשחקי למידה מהנים לילד, ובו זמנית בונים ויסות, התמדה, תכנון.
אסטרטגיות מותאמות ADHDאיך מתחילים משימה? מסננים עומס, נרגעים, מתמודדים עם תסכול
בדיוק בדרך שהמוח שלהם מבין.
ליווי הורים מקצועיכי כשאתם מבינים, הילד פורח, הבית מתאזן, האנרגיה נרגעת.
ובסוף… עם כל הרעש, האתגרים, השבירות והכאב שמתחבאים בתוך מוח אחד קטן שמנסה לשרוד בעולם גדול מדי, ומהיר מידי, יש משהו שאני תמיד אומרת להורים, לילדים, ולעצמי:
אפשר אחרת.
באמת אפשר.
לא בדרך של לחצים, לא בכוח, לא ב"צריך להתיישר"
אלא בעולם אחר.
רך יותר, מתחשב יותר, כזה שמבין שהמוח הזה לא מקולקל.
הוא פשוט עובד לפי מנגינה אחרת.
וכשנותנים למנגינה הזאת מקום,
כשהילד מרגיש שמבינים אותו,
כשהוא מגלה שיש שפה שמותאמת אליו
הוא מתחיל לנשום. ואז לאט־לאט, גם לפרוח.
וזה יגע בכם. ההורים, האחים, במשפחה היפה שיצרתם ♥
מקווה שעשיתי לכם סדר.
ספרו לי איזה מידע היה חסר לכם ומה אתם לוקחים אתכם כבר למחר בבוקר בעזרת ה'.
ותזכורת לאמהות שביננו!
תזכורנה שאין בעולם כמו תפילה של אמא על הילדים שלה.
אני כאן עבורכם,
הודיה רופא ♥