לנהל עסק עם לב של אמא

בין לקוחות לקופסת אוכל 

בוקר. השעון מצלצל מוקדם, אבל לא מוקדם כמו התינוקת שלי,
רבקה ג'ולייט שמתעוררת עוד לפניו.
אני מדלגת בין טוסטר לקופסת אוכל, מוודאת שכולם לבשו גרביים תואמות (או בערך),
תוך כדי שאני בודקת בלוח השנה מה יש לי הבוקר?
הדרכה, שיחה עם הורה, או ישיבה עם הצוות.

אני אמא. ואני גם בעלת עסק.
ולא רבותיי, זה לא תמיד הולך חלק.

ניהול עסק הוא אתגר בפני עצמו.
מי שיש לו עסק יודע את מה שהתורה אומרת: "מרבה נכסים מרבה דאגה"
לא להתבלבל חחח אין לי הרבה בתים 🙂
הכוונה "נכסים" לעסק עצמאי.
אסטרטגיה, שיווק, אחריות כלכלית, החלטות יומיומיות קטנות שיכולות לשנות כיוון.
כשמוסיפים לזה הורות, משהו משתנה.
כל החלטה עסקית עוברת גם דרך הלב.
כל לקוח הוא כמו עוד ילד, כל הצלחה היא אישית.

מרכז הלמידה שייסדתי הוא לא רק מקום של עבודה.
הוא שליחות.
הוא הרחבה של הבית.
תקראו את זה שוב: הרחבה של הבית.

כשאת אמא, את רואה את הילדים שמגיעים למרכז בעיניים אחרות.

אני מבינה את האמא שמתקשרת מודאגת.
אני רואה את הילד שלא מצליח להתרכז ולא חושבת עליו כ"אתגר",
אלא כילד שצריך שיראו אותו באמת.
יש משהו באימהות שפותח שער לרוך, להבנה, להכלה ואם ארצה או לא-
זה נכנס ישירות לעשייה שלי.

אני לא רוצה לצייר פה ציור וורוד. זה לא קל.
יש ימים שאני מגיעה לישיבת צוות אחרי לילה בלי שינה,
ימים שאני מרגישה שאני לא מספיקה כלום, לא בבית ולא בעסק.
ימים שאני שואלת את עצמי: "ריבונו של עולם, אולי אני מפספסת משהו?"

וריבונו של עולם עונה לי: "דווקא מתוך הקושי, מגיע הכוח, תמשיכי".
העסק שלי לא נבנה למרות שאני אמא.
הוא נבנה בגלל שאני אמא.
בגלל היכולת להכיל, לג’נגל, לא לוותר.
בגלל שאני יודעת שלפעמים צריך לעצור הכל! רק כדי לתת חיבוק אחד.

ולמה אני מספרת את זה?

כי יש עוד נשים תותחיות על חלל! כן, אתן! עצמאיות או שכירות, לפני לידה, אחרי לידה, עקרות בית! כולכן!
אמהות שבונות חלומות בין סנדוויץ' לשיעורי בית.
אמהות שלא תמיד מקבלות את הקרדיט שהן ראויות לו מהעולם, אבל ממשיכות.
ואני רוצה לומר לכן אתן לא לבד.
העבודה שלכן נראית, מורגשת, מוערכת.
גם כשזה לא מרגיש ככה- אתן יוצרות שינוי.

והילדים שלנו? הם רואים אותנו.
הם לומדים דרך הדוגמה האישית שלנו מה זו התמדה, יצירה, מסירות.
הם רואים שלא ויתרנו. לא עליהם, ולא על עצמנו.

אז אני ממשיכה.
ממשיכה לנהל, לגדל, לחלום ולעשות את זה עם חיוך.
גם אם חיוך קצת עייף.

כי בסוף-
זה לא או-או.
זה גם וגם.
וזה הכי שלנו- ממנו ולכבודו יתברך!

תודה אבא. תודה אמהות אלופות-עייפות, זה משתלם, תמשכנה!